הרדמה מיילדותית - הרדמה והנקה
- פרטים
- נוצר ב 04 אוגוסט 2013
- נכתב על ידי דר' גרג'י יונתן
- כניסות: 19214
הרדמה והנקה
מחקרים רבים מובילים למסקנה כי הנקה היא הדרך המומלצת להזנת התינוק. מעבר לערך התזונתי, חלב אם מקדם את הבריאות הכללית, גדילה והתפתחות תוך צמצום הסיכון לזיהומים (כגון דלקת אוזן תיכונה, דלקות ריאה, דלקות מעיים). יתרונות ארוכי טווח כוללים הפחתת היוצרות סכרת מסוג 2, השמנת יתר בילדות, ואף לויקמיה. להנקה יש גם השפעות מטיבות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות על האם.
רוב הנשים נוטלות משככי כאבים בלידה ואחריה, חלק מהנשים יולדות בניתוח קיסרי בהרדמה כללית או אזורית ולאחר מכן ממשיכות ליטול חומרים משככי כאבים. במקרים אחרים נדרשים ניתוח והרדמה מסיבה אחרת במהלך תקופת ההנקה.
האם בטוח להניק לאחר הרדמה?. על פי ההנחה הרווחת תרופות הרדמה עלולות לפגוע בבריאות התינוק משום שמצטברות בחלב האם. תרופות הרדמה, במינונים מתאימים, הן תרופות פוטנטיות מאד בעלות השפעה מדכאת נשימה ואכן עלולות להשפיע לרעה על התינוק. אך האם התרופות הללו מצטברות לרמה משמעותית בחלב האם?.
מה קובע את הצטברות התרופה בחלב?
כמות התרופה בכל מנה ומספר המנות שניתנות לאם, מסיסות התרופה בשומן, קצב הפינוי של התרופה מגוף האם (דרך הכליות והכבד) וכמות החלב המועברת לתינוק בכל הנקה קובעים את המנה הכוללת של תרופה הנצרכת ע"י התינוק היונק.
מתוך התרופה הנצרכת פומית ע"י התינוק (ולא תוך ורידית כפי שניתנה לאם) חלק ניכר מתפרק במערכת העיכול (קיבה, מעי וכבד) ואינו נספג כלל לדמו של התינוק.
ישנה משמעות גם ליכולת התינוק לפנות תרופה שספג. תינוקות קטנים ופגים הם בעלי יכולת הפרשה מוגבלת לעומת תינוקות בוגרים יותר עקב מערכת כליות וכבד לא בשלים ועל כן הם עלולים להיות פגיעים יותר.
רוב תרופות ההרדמה ההיפנוטיות (משרות שינה) ואנלגטיות (משככות כאב) הן מסיסות בשומן. הצטברותן ברקמות ובנוזלים שונים תלויה בתכולת השומן באותה רקמה או נוזל. למשל, הדם הוא יחסית לא שומני ולכן יצטבר בו ריכוז נמוך של תרופה. לעומת זאת המוח מאד שומני ולכן התרופות הללו מסיסות במוח (זהו גם איבר המטרה של תרופות אלה) ויוצרות בו ריכוז גבוה. חלב האם הוא שומני למדי אך במידה פחותה משומניות המוח.
רוב תרופות ההרדמה וגזי ההרדמה מתפנים מהר יחסית מהגוף, אך תרופות מסויימות (למשל ווליום או תרופות נרקוטיות ארוכות טווח או בעלות מטבוליטים ארוכי טווח כדוגמת פטידין) מאופיינות בזמן מחצית חיים ארוך (כלומר קצב הפינוי שלהם מהגוף איטי יחסית). תרופות אלה, בעיקר כשניתנות במנות חוזרות, עלולות להצטבר בגופה של האם, וגם בחלב האם.
לגבי חלק מתרופות ההרדמה אין מידע מחקרי חד משמעי.
לפיכך, ההמלצות לגבי ההתנהלות סביב הרדמה בהקשר ההנקה הן עניין שבמחלוקת.
ההמלצה השמרנית כיום היא שבמקרים אלקטיבים (ניתוח מתוכנן) יש לשאוב ולשמור חלב בקירור לפני ההרדמה. חלב זה יכול לשמש במהלך 24 השעות הראשונות לאחר תום ההרדמה או במהלך התקופה בו חלב האם נחשף לחומרים פוטנציאלית מזיקים (שיכוך כאב לאחר ניתוח).
יש להפטר ("pump and dump") מחלב שנוצר במהלך 24 השעות הראשונות לאחר הרדמה ולחדש את ההנקה לאחר מכן.
תינוקות קטנים מאד או פגים מועדים במיוחד להפסקות נשימה (אפניאה) בתגובה לחשיפה לחומרים נרקוטים (אופיואידים) וסדטיבים.
אולם לאור האמור לעיל' יתכן שבמידה ומדובר בהרדמה קצרה, תוך שימוש בחומרים קצרי טווח ואין שימוש בהמשך בחומרים משככי כאב נרקוטיים או בחומרים סדטיביים ארוכי טווח הרי שניתן לחדש את ההנקה עם חזרת האם להכרה מלאה, תוך מספר שעות לאחר ההרדמה.
נבון יהיה לשקול כל מקרה לגופו על סמך סוג ההרדמה, התרופות ששימשו בה, משכה, המשך מתן מנות נוספות של חומרים משככי כאב נרקוטים לאחר ההרדמה, מאפיינים פיזיולוגים של האם ומידת החשיבות שהיא מקנה להנקה ומאפייני התינוק (גילו, גודלו, היותו פג), תוך התייעצות עם איש מקצוע.
- << הקודם
- הבא